מהו תפקיד הפרסום?
הפרסום הוא תעשייה המייצרת שיווק. מטרתו להעלות את עקומת המכירות של הפירמה גבוה ככל האפשר בכל האמצעים הכשרים. לכן, טוענים המפרסמים, הפרסום לא יוצר תרבות חדשה אלה רק משמש כמראה של התרבות הקיימת, תרבות שנות האלפיים שמין וארוטיקה הם חלק בלתי נפרד ממנה .
"אז למה רק נשים.. ?" שואלים הצד הנפגע בדיון ומצמצמים את הטווח בשאלה "למה רק נערות ...?" האם בכדי לאכול אשכולית אני חייב לראות חזה שופע של נערה ?
מול המפרסמים עומד שיקול אחד בלבד - למכור !!! ולטווח ארוך. באם דרושה להם דוגמנית יפה בכדי למכור שוקולד, הם ישתמשו בה. אל מול הפעולה הנ"ל קמים ונשמעים קולות שונים אשר מזדעקים על התופעה - "השימוש במין בפרסום".
החיבור בין מין, עליונות גברית ופרסום, כנראה חיבור מנצח - אם לא, למה כמעט כל מפרסם משתמש בו? ישנן אין ספור דוגמאות, לאורך השנים של פרסומות שונות אשר השתמשו במיניות בכדי למשוך את תשומת ליבו של הצרכן . האם הם הצליחו - א.כן , אם עד היום הם נמצאים בתודעה של כל אחד מאתנו . ב.חלקן סבלו מחרם צרכנים כזה או אחר.
ישראל היא מדינה פרובוקטיבית. מדוע - רצף האירועים האין סופי שעובר על אזרח במדינה, רמת המתח והדריכות מחייבת את המפרסם ליצור בולטות. בולטות ניתן להשיג בד"כ באמצעים לא קונבנציונלים- שהראשון שבהם הוא מין. מין פונה אל הרגש והרגש בשונה מההיגיון, מניע אנשים לפעול מהר יותר, במקרה שלנו לקנייה .
אז האם השימוש במין וארוטיקה הוא לגיטימי ?
הגדיל ד"ר דן הרמן לעשות, כאשר חילק את השימוש במין בפרסום לשלושה תחומים :
1. כאשר המוצר נתפס כגורם עוזר לאינטרס המיני .לדוגמא - בשמים, ביגוד ומכוניות ספורטיביות. כלומר, יצירת פנטזיה, אם אני אשתמש בבושם זה יהיה לי קל יותר "להשיג אישה".
2. כאשר המוצר מעניק חוויה ארוטית נטו . לדוגמא - קונדומים . המימד הינו פונקציונלי, הצרכן רואה את הפרסום לגיטימי, מכיוון שהוא מבין את הקשר בין המוצר לפרסום .
3. כאשר מפרסמים בעזרת מין כל מוצר שהוא . לדוגמא - "אשכוליות או לא להיות". "מימד לא מתאים" (ד"ר א. קפלן) - שימוש באמצעיים מיניים למשיכת תשומת לב בלבד.
על הקטגוריה השלישית קם קול הצעקה. המפרסם מנסה ליצור העתקה ממתן תשומת הלב מהאובייקט המיני אל המוצר. יצירת פרובוקציה זו בד"כ מועדת לכישלון, הצרכן יבין מייד שאין לו את ההנאה מהמוצר כפי שפיתח אליו בזמן הצפייה בפרסום, לבסוף רגשות האכזבה יופנו אל המוצר .
הביקורת הקשה שנשמעת מקבוצות שוליים שונות על הכנסת הפורנוגרפיה לכל חלקה אפשרית בפרסום הולכת ומתחזקת עם השנים. את החרדים ניתן להבין, ישנה פגיעה ישירה במסורת שבה הם מאמינים. אך מכיוון שבד"כ אין הם קהל היעד של המפרסמים, בפרסומות הכוללות קונוטציות מיניות, אין המפרסם צריך לחשוש מחרם צרכנים. כשהמפרסמים פונים בפרסום לפלח זה הם נזהרים שבעתיים.
אך מה אם הנשים - מדוע הן נפגעות מכל פרסום של דוגמנית בג'ינס צמוד אשר רוצה למכור לנו מוצר כלשהו - הדעות רבות הן וחלוקות .
מצד אחד ניצבות "משמר המידות השחור של אלוהים" (דן הרמן), אותן נשים ששמו להן למטרה לשמור עלינו "מתעבת הבצע" ומראשם הסוטה של הקופירייטרים במשרדי הפרסום .
מי שם קבוצה זו של פמיניסטיות להיות נציגות המגזר הנשי - ככל שהקבוצה קטנה יותר וקיצונית יותר כך היא תעשה יותר רעש. ומה על שוויון חובות שואלת הקבוצה מנגד ,"היכן הבחורות עם הטוריות....?" למה הנשים שנפגעות כל כך מהשימוש בגוף האישה לא קמות ודורשות שוויון זכויות וחובות אמיתי.
מולן עומדים הליברלים, אלו אשר יכולים להתגאות בגופה של האישה ולסגוד לה .להיות שלמים עם הנתון שפרובוקציה היא בעיני המתבונן ולכל מסר יש סיכוי להעליב פלח זה או אחר באוכלוסייה. עמדתם טוענת שכל אחד יעשה לרוחו ,החלטת הקניה נעשית בסוף ע"י הצרכן .
הפרסום הוא מקור לבעיות חינוך רבות , טוענת הגברת ג'סיקה נבו במאמרה. כלומר, גם באם החלטת הקניה בידנו, יש בפרסום מסוג זה החדרת מסרים פורנוגרפיים אל התודעה .השימוש הגובר ב"פורנוגרפיה מדוללת" באמצעי הפרסום, מעודדת נטייה לאלימות ,אונס וממעיטה בערך הטראומה של הנאנסת . פרסומאים רבים אינם מנתחים את המסר שהם מעבירים עד תומו ולעיתים נותנים לגיטימציה לעידוד אלימות ופורנוגרפיה ..
קטגוריה נוספת שעולה על סדר יומו של עולם הפרסום, היא דרך הצגתה של האישה בפרסומות. לעיתים, נראה שאין המשווקים והפרסומאים קיבלו את התובנה על כוחה של האישה בשנות האלפיים. הנשים, שרובן כיום בעלות הכנסה עצמאית, הן המשפיעות העיקריות על כלל החלטות הרכישה בבית. למרות זאת הן עדיין מקבלות פניות שוביניסטיות, מתנשאות, סקסיסטיות וכדומה לזה, מצד המפרסמים.
ישנם שני סוגי מוצרים - 1. מוצרי "יוניסקס" אשר מכוונים לשני המינים 2. מוצרי ממוקדים לכל פלח .
בד"כ גברים הם יהיו גיבורי הפרסומת של המוצרים המשולבים. האישה - היא שם ,אך ברקע . הפרסומות אשר נשים מככבות הו בד"כ לטיטולים או חומרי ניקוי - מוצרי "יוניסקס" לכל דעה. בישראל הבעיה קשה עוד יותר. הלשון העברית כופה עלינו להשתמש בפנייה שונה אל גברים ונשים. כך יוצא שכשאנו באים למכור אבקת כביסה הפנייה וההסבר יהיו בלשון נקבה, מה שמעורר את כעסן של אותן הקבוצות המדוברות קודם לכן.
הבעיה ממשיכה גם בפרסומות "מכוונות נשים". אם נעקוב אחרי הפרסומות השונות בערוץ שתים, נופתע לגלות שגם בפרסומות מכוונות אלו, לאחר שפנינו לאישה "בשפה שלה" יש את קריינות הגבר ברקע , הגבר מסביר, משכנע ומכוון את האישה אל הקנייה .הגבר הוא הרופא המומחה, המנכ"ל הממליץ או החוקר היודע, כאשר האישה ברקע מקבלת את האינפורמציה בקשב ובהסכמה . מדוע הן מוכנות לקבל זאת? מדוע המפרסמים לא משכילים להבין מה נשים באמת רוצות? הן סה"כ רוצות להיות שוות בין שווים .
הפרסום הוא תעשייה המייצרת שיווק. מטרתו להעלות את עקומת המכירות של הפירמה גבוה ככל האפשר בכל האמצעים הכשרים. לכן, טוענים המפרסמים, הפרסום לא יוצר תרבות חדשה אלה רק משמש כמראה של התרבות הקיימת, תרבות שנות האלפיים שמין וארוטיקה הם חלק בלתי נפרד ממנה .
"אז למה רק נשים.. ?" שואלים הצד הנפגע בדיון ומצמצמים את הטווח בשאלה "למה רק נערות ...?" האם בכדי לאכול אשכולית אני חייב לראות חזה שופע של נערה ?
מול המפרסמים עומד שיקול אחד בלבד - למכור !!! ולטווח ארוך. באם דרושה להם דוגמנית יפה בכדי למכור שוקולד, הם ישתמשו בה. אל מול הפעולה הנ"ל קמים ונשמעים קולות שונים אשר מזדעקים על התופעה - "השימוש במין בפרסום".
החיבור בין מין, עליונות גברית ופרסום, כנראה חיבור מנצח - אם לא, למה כמעט כל מפרסם משתמש בו? ישנן אין ספור דוגמאות, לאורך השנים של פרסומות שונות אשר השתמשו במיניות בכדי למשוך את תשומת ליבו של הצרכן . האם הם הצליחו - א.כן , אם עד היום הם נמצאים בתודעה של כל אחד מאתנו . ב.חלקן סבלו מחרם צרכנים כזה או אחר.
ישראל היא מדינה פרובוקטיבית. מדוע - רצף האירועים האין סופי שעובר על אזרח במדינה, רמת המתח והדריכות מחייבת את המפרסם ליצור בולטות. בולטות ניתן להשיג בד"כ באמצעים לא קונבנציונלים- שהראשון שבהם הוא מין. מין פונה אל הרגש והרגש בשונה מההיגיון, מניע אנשים לפעול מהר יותר, במקרה שלנו לקנייה .
אז האם השימוש במין וארוטיקה הוא לגיטימי ?
הגדיל ד"ר דן הרמן לעשות, כאשר חילק את השימוש במין בפרסום לשלושה תחומים :
1. כאשר המוצר נתפס כגורם עוזר לאינטרס המיני .לדוגמא - בשמים, ביגוד ומכוניות ספורטיביות. כלומר, יצירת פנטזיה, אם אני אשתמש בבושם זה יהיה לי קל יותר "להשיג אישה".
2. כאשר המוצר מעניק חוויה ארוטית נטו . לדוגמא - קונדומים . המימד הינו פונקציונלי, הצרכן רואה את הפרסום לגיטימי, מכיוון שהוא מבין את הקשר בין המוצר לפרסום .
3. כאשר מפרסמים בעזרת מין כל מוצר שהוא . לדוגמא - "אשכוליות או לא להיות". "מימד לא מתאים" (ד"ר א. קפלן) - שימוש באמצעיים מיניים למשיכת תשומת לב בלבד.
על הקטגוריה השלישית קם קול הצעקה. המפרסם מנסה ליצור העתקה ממתן תשומת הלב מהאובייקט המיני אל המוצר. יצירת פרובוקציה זו בד"כ מועדת לכישלון, הצרכן יבין מייד שאין לו את ההנאה מהמוצר כפי שפיתח אליו בזמן הצפייה בפרסום, לבסוף רגשות האכזבה יופנו אל המוצר .
הביקורת הקשה שנשמעת מקבוצות שוליים שונות על הכנסת הפורנוגרפיה לכל חלקה אפשרית בפרסום הולכת ומתחזקת עם השנים. את החרדים ניתן להבין, ישנה פגיעה ישירה במסורת שבה הם מאמינים. אך מכיוון שבד"כ אין הם קהל היעד של המפרסמים, בפרסומות הכוללות קונוטציות מיניות, אין המפרסם צריך לחשוש מחרם צרכנים. כשהמפרסמים פונים בפרסום לפלח זה הם נזהרים שבעתיים.
אך מה אם הנשים - מדוע הן נפגעות מכל פרסום של דוגמנית בג'ינס צמוד אשר רוצה למכור לנו מוצר כלשהו - הדעות רבות הן וחלוקות .
מצד אחד ניצבות "משמר המידות השחור של אלוהים" (דן הרמן), אותן נשים ששמו להן למטרה לשמור עלינו "מתעבת הבצע" ומראשם הסוטה של הקופירייטרים במשרדי הפרסום .
מי שם קבוצה זו של פמיניסטיות להיות נציגות המגזר הנשי - ככל שהקבוצה קטנה יותר וקיצונית יותר כך היא תעשה יותר רעש. ומה על שוויון חובות שואלת הקבוצה מנגד ,"היכן הבחורות עם הטוריות....?" למה הנשים שנפגעות כל כך מהשימוש בגוף האישה לא קמות ודורשות שוויון זכויות וחובות אמיתי.
מולן עומדים הליברלים, אלו אשר יכולים להתגאות בגופה של האישה ולסגוד לה .להיות שלמים עם הנתון שפרובוקציה היא בעיני המתבונן ולכל מסר יש סיכוי להעליב פלח זה או אחר באוכלוסייה. עמדתם טוענת שכל אחד יעשה לרוחו ,החלטת הקניה נעשית בסוף ע"י הצרכן .
הפרסום הוא מקור לבעיות חינוך רבות , טוענת הגברת ג'סיקה נבו במאמרה. כלומר, גם באם החלטת הקניה בידנו, יש בפרסום מסוג זה החדרת מסרים פורנוגרפיים אל התודעה .השימוש הגובר ב"פורנוגרפיה מדוללת" באמצעי הפרסום, מעודדת נטייה לאלימות ,אונס וממעיטה בערך הטראומה של הנאנסת . פרסומאים רבים אינם מנתחים את המסר שהם מעבירים עד תומו ולעיתים נותנים לגיטימציה לעידוד אלימות ופורנוגרפיה ..
קטגוריה נוספת שעולה על סדר יומו של עולם הפרסום, היא דרך הצגתה של האישה בפרסומות. לעיתים, נראה שאין המשווקים והפרסומאים קיבלו את התובנה על כוחה של האישה בשנות האלפיים. הנשים, שרובן כיום בעלות הכנסה עצמאית, הן המשפיעות העיקריות על כלל החלטות הרכישה בבית. למרות זאת הן עדיין מקבלות פניות שוביניסטיות, מתנשאות, סקסיסטיות וכדומה לזה, מצד המפרסמים.
ישנם שני סוגי מוצרים - 1. מוצרי "יוניסקס" אשר מכוונים לשני המינים 2. מוצרי ממוקדים לכל פלח .
בד"כ גברים הם יהיו גיבורי הפרסומת של המוצרים המשולבים. האישה - היא שם ,אך ברקע . הפרסומות אשר נשים מככבות הו בד"כ לטיטולים או חומרי ניקוי - מוצרי "יוניסקס" לכל דעה. בישראל הבעיה קשה עוד יותר. הלשון העברית כופה עלינו להשתמש בפנייה שונה אל גברים ונשים. כך יוצא שכשאנו באים למכור אבקת כביסה הפנייה וההסבר יהיו בלשון נקבה, מה שמעורר את כעסן של אותן הקבוצות המדוברות קודם לכן.
הבעיה ממשיכה גם בפרסומות "מכוונות נשים". אם נעקוב אחרי הפרסומות השונות בערוץ שתים, נופתע לגלות שגם בפרסומות מכוונות אלו, לאחר שפנינו לאישה "בשפה שלה" יש את קריינות הגבר ברקע , הגבר מסביר, משכנע ומכוון את האישה אל הקנייה .הגבר הוא הרופא המומחה, המנכ"ל הממליץ או החוקר היודע, כאשר האישה ברקע מקבלת את האינפורמציה בקשב ובהסכמה . מדוע הן מוכנות לקבל זאת? מדוע המפרסמים לא משכילים להבין מה נשים באמת רוצות? הן סה"כ רוצות להיות שוות בין שווים .
גיל לייזר הוא מנהל השיווק של חברת ט.ר אלקטרו סטיראו בע"מ ( http://www.tres.co.il ) היבואן והנציג הרשמי של חברת Pioneer בישראל .לפיוניר סדרות מוצרים המונות מאות מוצרים ורמות שונות של טכנולוגיות לסביבת הבית, לסביבה עסקית ולרכב, המותאמות לצרכן והאיכות אליה הוא שואף. hgttp://www.pioneerisrael.co.il
